החוק הגרמני (סעיפים 276, 277 BGB) מכיר ב- 3 דרגות רשלנות: גסה, קלה ורשלנות בהתנהלות היום יומית.
רשלנות גסה מתקיימת בשעה שחובת הזהירות נפגעת באופן קשה. במקרים כאלו המזיק לא צפה נסיבות פשוטות וקרובות לאירוע, אותן היה אמור לחזות. בשעה שקנה המידה לרשלנות קלה הוא אובייקטיבי בלבד, ברשלנות גסה יש להחשיב גם אלמנטים סובייקטיביים של הפוגע. במישור הסובייקטיבי צריך שתוטל אשמה בדרגה גבוהה על המזיק. לפיכך, כשל רגעי וקצר ביותר עדין לא מבסס רשלנות גסה. על הפוגע להכיר את הסכנה. אין צורך שיזהה גם את הנזקים שעלולים להיגרם מפעולתו. כך למשל, נהיגת רכב בגילופין או נהיגה 100% מעל למהירות המותרת מהווה רשלנות גסה. כך גם נהיגת רכב באור אדום ופליטת כדור מנשק שכוון כלפי הנפגע.
רשלנות קלה היא במקרה בו לא מתקיימים התנאים לרשלנות גסה.
סעיף 277 BGB קובע, כי חובת הזהירות בעניינים פרטיים תחול (רק) במקרה של רשלנות גסה.
קנה המידה לרשלנות בהתנהלות היום יומית (diligentia quam in suis) אינה אובייקטיבית, אלא סובייקטיבית בלבד, בהתאם להרגליו והתנהגותו של המזיק. אלמנט סובייקטיבי זה מכהה כמובן את חובת הזהירות ואינו עושה אותה כה חדה. חובת ההוכחה, לפיה בהתנהלותו היום יומית המזיק אינו נוהג ביתר זהירות מאשר אירע במקרה הקונקרטי, מוטלת על המזיק.
החוק הגרמני מכיר במקרים בו האחריות של המזיק מוגבלת. כך למשל, במקרים של "שומר-חינם" (סעיף 690 BGB) או ביחסים בין הורים לילדיהם (סעיף 1664 BGBB) תוגבל חובת הזהירות של המזיק. בין בני זוג מוגבלת חובת הזהירות, שבן/בת הזוג נוהג להשתמש בהתנהלותו האישית והיום יומית. הגבלה זו תקפה בראש ובראשונה להתחייבויות ספציפיות במסגרת חיי הנישואין, כמו במסגרת ניהול משק הבית המשותף ותשלום מזונות.
