משמעות עצירת ההתיישנות נקבעה בסעיף 209 BGB. לפי סעיף זה, "פרק הזמן שבו נעצרה ההתיישנות, לא ייחשב במניין הימים של חישוב ההתיישנות".
סעיפים 203-208 BGB קובעים מספר אפשרויות, אשר בהתקיים התנאים בהם ההתיישנות תיעצר.
מתנהלים מו"מ בין הנושה והחייב בנוגע לעילה או לעובדות המגבשות את העילה, אזי נעצרת ההתיישנות, עד אשר אחד הצדדים מסרב להמשיך את המו"מ. ההתיישנות תיכנס לכל המוקדם 3 חודשים מתום עצירת ההתיישנות.
יש לתת פירוש נרחב למונח "משאים ומתנים". די בהחלפת דעות בין הנושה והחייב באשר לעילה או לעובדות המגבשות את העילה. אין צורך שהחייב יביע נכונות לקיים את החיוב כדי לסווג את המגעים בין הצדדים כמו"מ. אי מנין ימי ההתיישנות מסתיימת עם תום המו"מ בין הצדדים. צעד זה מתבצע ע"י סירוב של אחד הצדדים להמשיך במו"מ. הסירוב צריך שיהיה ברור. "מרדים" הנושה את המו"מ, למשל בכך שאינו מגיב להצעה של החייב, מנין הימים לצורך חישוב ההתיישנות יחל מחדש ביום בו ניתן היה לצפות במסגרת תום הלב לקבל מהנושה תגובה להצעת החייב.
